ביקרם יוגה פותחה על ידי צ'אוהודרי ביקראם בחצי השני של המאה הקודמת, ומדובר למעשה בסוג יוגה חדש מאוד (הנשען כמובן על יסודות משיטות יוגה עתיקות הרבה יותר, כמו המבנה הבסיסי של תרגילים המוגדרים לפי אסאנות ופראנייאמות).

ממציא השיטה וחסידיה טענו ליתרונות רבים כתוצאה ישירה או עקיפה של המאפיין הבולט ביותר של השיטה: תרגול בתנאי עומס חום קיצוניים (חדר המחומם ל40 מעלות).

ביניהם: צריכה אנרגתית מוגברת (עד כדי 1000 קלוריות לשעה), שיפור התפקוד הריאתי, שיפור פרמטרים אחרים של התפקוד הקרדיו-ווסקולארי ועוד. מבין הטענות הללו, חלק קטן הוכח מחקרית (באמצעות מחקרים קליניים מבוקרים) לגבי פעילות גופנית בעומס חום קיצוני. הוכח שהצריכה האנרגתית בעומס חום גבוהה יותר (הזעה והגברת זרימת הדם לעור צורכות אנרגיה), אולם בכל מקרה מעולם לא תועדה צריפה קלורית של 1000 קלוריות לשעה בצורה רציפה.

הוכח כי תרגול בתנאי עומס חום מעלה את הדרישות הלבביות (על הלב להזרים כמות גדולה של דם "על ניוטרל"- דרך העור, כדי לעזור בפיזור החום), ועל כן בהחלט הגיוני שתרגול בתנאי עומס חום יביא לשיפור במשתנים קרדיו-ווסקולריים. חשוב מאוד לזכור שלתנאי עומס חום כמה וכמה סכנות.

הסכנה הגדולה ביותר, בניגוד לדעה הרווחת, היא דווקא היפר-תרמיה (מכת חום), מצב בו טמפרטורת הליבה של הגוף עולה מעבר לנורמה. את המצב לא ניתן למנוע על ידי שתיה בלבד, וקיים קשר חלש בין הסיכון להיפר-תרמיה לבין הסיכון להתייבשות. לכן, ומסיבות רבות אחרות, בביקראם יוגה חשוב להקפיד על תרגול מדורג ותחת השגחה מקצועית בלבד.